הסדרת מעמד לבן זוג זר

הסדרת מעמד לבן זוג זר על פי חוקי ההגירה של ישראל ובראשם חוק השבות. חוק המתייחס לתהליך הגעתם לישראל של יהודי התפוצות. חוק אשר מעניק עדיפות וזכויות כמעט אוטומטיות ליהודים המבקשים להגר לישראל. חוק השבות חוקק ב-1950 בסמוך להקמת המדינה.
תפקידו העיקרי של החוק לקבע את היותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי בהווה. בנוסף בחוק מונחת התשתית החוקית להעדפה משמעותית של מי שהוא יהודי על פני מי שאינו יהודי בתהליכי ההגירה אל ישראל, הזכות להיכנס, להתיישב ולחיות במדינה כאזרח שווה זכויות.

כבר בשלב זה הותקנו בחוק תהליכים להסדרת מעמד לבן זוג זר שאינו יהודי. בפועל התהליכים אותם עבר בשנים ההם, יהודי שביקש לעלות ולהתיישב בישראל, היו כמעט אוטומטיים. בפועל, בעשורים הראשונים  לקיום המדינה, יהודי שהגיע לישראל, היה צריך להצהיר על סירובו להיות אזרח המדינה, במידה ולא רצה לקבל את האזרחות. הרקע לסירוב היה במקרים רבים העובדה כי מדינות מסוימות, לא איפשרו לאזרחיהן להיות בעלי אזרחות כפולה והמשמעות של קבלת אזרחות ישראלית היה אובדן האזרחות של ארץ המוצא.

ראוי לציין כי השלבים הראשונים של יישומו של חוק השבות, הצטיינו בכך שגם מי שלא היו יהודים על פי ההלכה ורק הצהירו על יהדותם וחייהם כיהודים בארץ מוצאם, התקבלו בזרועות פתוחות, ולאחר תהליכי קליטה המיועדים למהגרים יהודים אל ישראל, נרשמו כיהודים במרשם האוכלוסין. כבר בשלב זה התגלע הבדל מהותי, בין ההליך שעברו היהודים לבין הליך להסדרת מעמד לבן זוג זר שעלה יחד אתם. אדם שעלו שאלות לגבי יהדותו או שבחר להצהיר שאינו יהודי.

יצירת הבדלה והעדפה בין מי שמוצאו יהודי למי שאינו ממוצא יהודי, איפשרה בתקופת קיומה הראשוני של המדינה, את העלאתם המסיבית של יהודי אירופה, ניצולי השואה וכן יהודי התפוצות מארצות צפון אפריקה וארצות מוסלמיות נוספות. בנות העלייה הראשונות הליך הסדרת מעמד לבן זוג זר היה למעשה הצהרתי בלבד.

בשנים הראשונות לקיום המדינה, די היה בכך שעולה חדש יהיה קשור ללבן זוג יהודי על מנת שיוכל להצהיר על יהדותו, להירשם כיהודי ולעבור תהליך התאזרחות כמעט אוטומטי.כאשר החלו מתקבצים יהודי התפוצות בישראל לא היה צורך בקיומו של הליך להסדרת מעמד לבן זוג זר מכיוון שכאשר בן הזוג הצהיר על יהדותו התהליך התייתר. ראוי לציין שבתקופה זאת עדיין לא נכללו מרבית התיקונים שנוספו לחוק השבות עם השנים.

חוק השבות  ושאלת מיהו יהודי

מיום הקמתה ועד 1967, (מלחמת ששת הימים), היו למדינת ישראל גבולות (שביתת נשק) ברורים אף אם מרביתם לא הוכרו על ידי הקהילה הבינלאומית. ישראל הייתה מוקפת ארצות אויב ומנעה את הכניסה מארצות אלה לישראל מלבד שני מצבים. המבקשים להיכנס היו פליטים יהודים שברחו מארצות מוצאם והצליחו להגיע לישראל וקיבלו אזרחות על פי החוק או לחלופין המבקשים היו בני זוג או מועמדים להינשא עם בני מיעוטים שאינם יהודים ואז היה עליהם לעבור את הפרוצדורה להסדרת מעמד לבן זוג זר שאינו יהודי.

מקום המדינה ועד לשנת 1963, היו נתונים אזרחיה הערבים של המדינה תחת ממשל צבאי ויכלו לנוע במדינה אך ורק בעזרת אישורי תנועה ספציפיים לאזור וזמן. בשנים אלה לא הותר להם ליהנות מתהליך של איחוד משפחות. לאחר 1967 החלה הבחנה בין אזרחי המדינה לבין תושבי השטחים שלא היו בשליטת ישראל טרם
המלחמה. במשך שנים מספר הותר תהליך של איחוד משפחות והגירה של בני זוג תושבי יו"ש ועזה להצטרפות אל בן זוגם בישראל. והיה עליהם לעבור תהליך להסדרת מעמד לבן זוג זר אך לאור עלייה במעשי טרור שבוצעו על ידי תושבי ישראל שהגיעו באיחוד משפחות, ב-2003 חוקק והתקבע חוק שאינו מאפשר איחוד משפחות בין תושבי יו"ש לאזרחיה הלא יהודים של המדינה (החוק עמד במבחן בג"ץ). והסדרת מעמד לבן זוג זר מתאפשר אך ורק תחת עינם הפקוחה של כוחות הבטחון.

חוק השבות, מיהו יהודי והסדרת מעמד לבן זוג זר

מצב זה שרר בשני העשורים הראשונים לקיום המדינה. בשנותיה הראשונות של המדינה. למעשה עד-1970 (בג"ץ שליט) חוק השבות לא הגדיר את את המושג יהודי בהקשר ההלכתי ורק בעקבות כך שבית המשפט חייב את משרד הפנים לרשום את ילדיו של קצין צה"ל (בנימין שליט) שנולדו לאם שאינה יהודיה, כבעלי לאום יהודי. שונה החוק, התקבעה חקיקה המגדירה את יהדותו של אדם על סמך הפסיקה ההלכתית (מי שנולד לאם יהודיה או גוייר כהלכה ואינו בן דת אחרת). עד תקופה זאת בפועל הצורך בהסדרת מעמד של בן זוג היה לכאורה פשוט. יהדותו של אדם הייתה לכאורה הצהרתית (ברבות מהקהילות הושמדו רישומי הקהילה) וכך גם כניסתו למדינה בהליך התאזרחות אוטומטי כמעת.

עד תקופה זאת היה ניתן להתחתן אצל רבני ערים, חלקם אף מהמגזרים המחמירים, שחיתנו אזרחי מדינה יהודים על פי הרישום בתעודת הזהות. רישומם של אזרחים אלה כיהודים היה במקרים רבים על סמך הצהרתם ואורחות חייהם. רבים מהיהודים שהגיעו מאירופה היו צאצאי משפחות מעורבות כאשר האם במשפחה אינה ממוצא יהודי. על בני זוג אלה, על פי תיקוני החוק והתקנות הקיימות היום. היה לעבור הליך מורכב להסדרת מעמד לבן זוג זר המתאים למי שאינו יהודי גם עם בן או בת זוגו היא יהודיה ואפילו היא מוצאו יהודי.

דוגמא למורכבות הליך הסדרת מעמד לבן זוג זר וחוק השבות

אחת הדוגמאות הבולטות להתייחסות השונה בחוק השבות (וחוקי ההגירה לישראל), לזרים אשר נאלצים לעבור תהליך מורכב וארוך להסדרת מעמד לבן זוג זר ובין הליך, כמעט אוטומטי, שאותו עובר מי שהוגדר יהודי (על פי ההלכה), הן שלושה אחים שנולדו בהולנד, לאב ניצול שואה שמשפחתו נספתה. האב התחתן עם הולנדית שאינה בת לעם היהודי. שלושת האחים הגיעו לישראל כחלק מתהליך הגשמה של תנועת נוער ציונית חילונית (1968). שניים מהם אף נרשמו כיהודים ברישומי משרד הפנים ואף התחתנו אצל רב עיר בדרום עם בני זוג שהיו אף הם רשומים כיהודים.

האח השלישי סירב להצהיר על עצמו כיהודי והתגייס עם חבריו לצבא שם עלה על מוקש ונפצע קשה עם נכות לכל החיים. האח ביקש להתחתן וגם בשל היותו נכה צהל שחלק מזכויותיו חלות אך ורק אם הוגדר יהודי, הוא הוזמן לעבור גיור מהיר על ידי הרב הראשי דאז (שלמה גורן) בהתערבות ראש הממשלה בימים ההם (גולדה מאיר). סירובו לעבור תהליך גיור מזורז (פשוט חתימה על הצהרה…) עורר שאלות ונמנע ממנו להינשא לבת זוגו (יהודיה) והוא נאלץ להינשא לה בנישואים אזרחיים.

שאלות לגבי חוקי ההגירה לישראל עולות מדי כמה שנים ונטען שהם מבוססים על הבחנה גזעית ובשל כך מי אשר שייך לגזע היהודי, עובר הליכים מהירים לקבלת אזרחות והסדרת מעמדו ומי שאינו ומי שנשוי או מקיים חיי זוגיות עם בן לעם היהודי אך אינו יהודי מחוייב לעבור את כל התהליך להסדרת מעמד לבן זוג זר גם אם גדל בישראל.

שינויים בחוק השבות והסדרת מעמד בני זוג זרים בתום המלחמה הקרה

עם תום המלחמה הקרה כאשר בריה"מ פתחה את שעריה והחלה לאפשר ליהודים לצאת ולהגיע לישראל. בגל העלייה מהארצות השוכנות מעבר למסך הברזל (מזרח אירופה), הגיעו לישראל רבים שלא הוגדרו כיהודים על פי ההלכה ואף הם נאלצו לעבור גיור, או במידה והיו אלה בני זוג היה עליהם לעבור הסדרת מעמד לבן זוג זר על מנת לקבל תושבות או אזרחות.
בחוק השבות הוכנסו שינויים לגבי תחולתו על צאצאיהם של יהודים יוצאי ארצות חבר העמים (בריה"מ לשעבר). אך בבסיסו חוק השבות, מצביע על התייחסות שונה וברורה בין מי שהוא יהודי או שלא שורשים יהודיים ואשר מבקש להגר אל ישראל ובין מי שאינו יהודי גם כאן קיים שוני מהותי בהליך הסדרת מעמד לבן זוג זר על אף מאמצים שונים לרכך את החוק ולאפשר למרבית העולים לקבל תעודות עולה

חוק השבות והקהילה האתיופית האם הגזענות מתפרצת גם פנימה?

במקביל לנפילת מסך הברזל וגלי העליה ממזרח אירופה, מתרחש תהליך של התעוררות ותנועה הולכת וגוברת של יהודים בני העדה האתיופית, אשר בדרך חתחתים מצליחים להגיע לישראל. תהליך ההתעוררות כולו מעודד על ידי שליחי עלייה מאתיופיה שבאו לישראל כבר ב-1955, עוד בימי שלטונו של הקיסר היילה סלאסי, שלו היו יחסים טובים עם ישראל ובעידוד ראשי המדינה. בעוד העולים ממדינות חבר העמים הגיעו לישראל בקצב הולך וגובר ניסו הגופים האחראים על עליית יהודי אתיופיה, לפחות בשלבים הראשונים, להאט את קצב העלייה ולמנוע ממי שיהדותו הותלה בספק, להגיע ולעבור תהליכי התאזרחות מהירים. תהליכים שהיו זמינים ליוצאי חבר העמים.
יהדותם של האתיופים הוטלה בספק על ידי הממסד האורתודוקסי בישראל עד שהרב עובדיה יוסף פסק שהם יהודים והממסד. הסוכנות והממשלה הסתייגו תחילה מהשאיפה לעלות לישראל וזאת הייתה הסיבה כי ליהודי אתיופיה לא סופר בתחילה על הקמת המדינה על מנת לא לעוררם לעלייה. כל ממשלות ישראל נמנעו מפעולה משמעותית לעלייה האתיופית עד להתעוררות הלחץ הבינלאומי על ידי נציגי יהדות צפון אמריקה.

הלחץ של יהדות צפון אמריקה הווה גם הזרז שהביא לאישורי העלייה לעולי חבר המדינות.

יש לזכור כי הגופים היהודים בחו"ל קיבלו את ההכרה בקהילת ביתא ישראל כיהודים שנקבעה כבר במאה ה-15 ועל אף זאת ההתייחסות אליהם הייתה שונה ואכן רשויות המדינה הואשמו בצדק בהתייחסות גזענית כלפי עדה זאת. עלתה השאלה האם חוק השבות הוא חוק גזעני
התשובות לשאלה זאת עדיין מהדהדות ואינן חד משמעיות, בעיקר לאור השינויים וההתפתחויות גאופוליטיות שמתרחשות בשכנות לישראל וגם ברחבי העולם. בעיקר עליתם של תנועות ניאו-נציות וצבירת כוח פוליטי גם במדינות דמוקרטיות וחופשיות לכאורה.